איזה אומנות לחימה כדאי ללמוד?
איזה אומנות לחימה הכי כדאי ללמוד?
מה מיוחד באייקידו?
מהם ההבדלים בין אייקידו לאומניות לחימה אחרות?
איך בוחרים אומנות לחימה?
יש כל כך הרבה אומניות לחימה הגנה עצמית וכו’, מה הכי נכון או מתאים?
ראשית על התלמיד/ה החדש/ה להבין מה הוא/היא מחפשים באומנות לחימה
ואז לבחור מההיצע, אח”כ מומלץ לבוא לאימון ולחזות או להשתתף בו ולאחר מכן להחליט אם מתאים לכם.
אבל אם קראתם עד כאן, אז תמשיכו, יש עוד מידע רלוונטי בהמשך המאמר ☺
כל אחד מאתנו נכנס לדוג’ו (המקום בו לומדים אומנות לחימה) מסיבה שונה.
יש מי שמחפש לשפר את הכושר, אחרת מחפשת הגנה עצמית או שיפור הגמישות.
יש המחפשים שיפור ביציבה או בביטחון העצמי. יש המחפשים שיפור עצמי מנקודת ראות רוחנית. יש הבאים מתוך סקרנות כלפי התרבויות המזרח.
כל הסיבות טובות.
ראשית עלינו להבדיל בין ספורט לאומנויות לחימה.
מטרת הספורט התחרותי היא לנצח
באומנות לחימה המטרה היא שיפור עצמי – אם מבחינת הגנה עצמית, כושר יציבה או מבחינה רוחנית (וכל שאר הסיבות שנרשמו למעלה). זה אדם מול עצמו ולא מול אחרים.
אם אדם רץ מול השעון או מול אחרים – זה ספורט.
אם אדם רץ רק מול עצמו, זו אומנות.
זאת למרות שבאמנות לחימה אנו מתאמנים עם אנשים אחרים, בחונים עצמנו מול אחרים.
אומנם באומנויות לחימה רבות יש גם תחרויות, זה קצת במבלבל…
שנית עלינו להבדיל בין הגנה עצמית לאומנויות לחימה.
מטרת ההגנה העצמית היא להתגונן מול תוקף – להגיב להתקפה, לתקוף או לברוח.
אומנות לחימה עושה אותו הדבר אך מחפשת גם לשפר את האדם המתאמן/ת בדרכים שונות.
היום ישנם הרבה המתאמנים ב”הגנה עצמית” הלומדים ממטרה לשיפור עצמי ולכן ניתן להכליל אותם תחת ההגדרה “אומניות לחימה”, זה קצת מבלבל…
אומנות לחימה מחפשת הרמוניה ולא מאבק, שיפור ולא פגיעה
איך אפשר ללמוד לחימה ולחפש הרמוניה, והימנעות מפגיעה?
זו שאלה טובה… בואו לדוג’ו ותראו
באומנות לחימה איננו מחפשים לנצח. לעיתים אי ההצלחה, הטעות, מלמדת יותר מאשר ההצלחה…
אינני רומז שספורט אינו טוב, אלא שספורט הינו משהו שונה מאומנות לחימה.
אינני רומז שהגנה עצמית אינה דבר ראוי, אלא שהיא אימון שונה מאומנות לחימה.
הללו מאוד דומות ולעיתים רבות משלבות פעילויות ותהליכים דומים.
מומלץ לקרוא את הספר “אמנות הלחימה: שיחות עם מאסטר ניר מלחי” מאת עומר
ברקמן ובמיוחד את הפרק “האמנות שבהתמודדות”
מומלץ לקורא את המאמר על הולדת האייקידו – לחצו בלינק הזה.
לאחר שעמדנו על ההבדלים בין ספורט, הגנה עצמית ואומניות לחימה
נסקור את אומנויות הלחימה הקיימות, ניתן לחלק את אותן לפי ההגדרות הבאות:
- חלוקה לפי ארץ המוצא של האומנות.
- חלוקה לפי אומנות מסורתית או מודרנית.
- חלוקה לפי אופי האומנות – רכה או קשה.
זוהי חלוקה כללית ושטחית אך היא טובה כבסיס להתחלה כאשר מחפשים.
רוב אומניות הלחימה נמצאות ב 3 קטגוריות אלו גם יחד, למשל אייקידו נחשבת לאומנות לחימה מסורתית רכה שמקורה ביפן,
באייקידו אין קאטות (ראו הסבר בהמשך) היא יכולה להיות גם קשה, ויש שפיתחו את האייקידו למשהו מודרני יותר…
מקור רוב אומניות הלחימה הוא מהמזרח – סין, יפן, הודו, תאילנד, פיליפינים וכו’
אומנויות לחימה אלו הגיעו למערב בעידן המודרני ומפגש זה הוליד אומנויות חדשות כגון ג’וג’יטסו ברזילאי, קרב מגע, כפ”פ, ג’יט קון דו (שפותח ע”י ברוס לי) ועוד.
וכן גם סוגי ספורט כגון קארטה תחרותי, ג’ודו תחרותי ועוד.
לאומנויות שפותחו במערב יש נטייה לראות עצמן כיותר “פרקטיות” מאשר מסורתיות.
קאטות型
בהרבה מאומנויות הלחימה המסורתיות יש שימוש בתרגילים שהמתאמן עושה בעצמו, לבדו, כמעיין כוריאוגרפיה, הללו הן סדר של תנועות המסמלות התמודדות קרבית מול תוקף / נתקף אחד או יותר.
למשל ה”פורם” בטאי צ’י, או קאטות בקרטה וכו’
כאשר אתם מחפשים אומנות לחימה, שאלו את עצמכם – מה חשוב לכם?
האם אתם מחפשים ספורט, הגנה עצמית, או אומנות לחימה?
האם חשובה לכם ארץ המוצא של אומנות הלחימה?
האם חשוב לכם שהאומנות תהיה מסורתית או פרקטית? האם ניתן למצוא אומנות שעושה את שני אלו?
האם חשוב לכם שהאומנות תהיה רכה (כמו טאי צ’י)? או קשה (כמו קארטה)?
האם חשוב לכם החיפוש העצמי? או פילוסופיית המזרח?
לאחר שבררתם עם עצמכם מה הכי נכון לכם מכל אלו – זה הזמן ללכת לאימונים – לראות, להתאמן – למצוא מה נכון לכם.
החיבור עם המורה הוא אחד הדברים החשובים ביותר אם לא החשוב ביותר.
קרבה גאוגרפית של הדוג’ו לביתכם גם היא חשובה – בכדי שתוכלו להגיע לכמה שיותר אימונים / שיעורים. הרי המטרה היא להתאמן.
אך אם מצאתם מורה טוב, שמתאים/ה לכם – זה שווה גם אם המרחק גדול!
המלצות לאימוני הברורים הראשונים הללו:
- הכי חשוב – בטיחות. שמרו על עצמכם, אל תעשו משהו שעלול לפגוע בכם.
- בואו בראש נקי, בואו ללמוד, אל תניחו הנחות, אל תביאו דברים אחרים שלמדתם בעבר.
- בחנו את המורה והתלמידים/ת – האם אתם מתחברים לצורת האימון? האם טוב לכם עם האנשים האלו? האם המורה דואג/ת לבטיחות התלמידים?
- בדקו את האומנות עצמה – האם היא מתאימה לכם? הקצב איטי או מהיר מידי עבורכם? האם הלמידה הזו מסתדרת עם הרגש וההיגיון שלכם? האם יש לכם מה ללמוד פה?
במאמר מוסגר אספר פה קצת על החיפוש שלי בעולם אומניות הלחימה
התאמנתי באומניות לחימה שונות מגיל 6. אציין פה כמה מהן ומה חיפשתי באותו הזמן.
כל פעם חשפתי משהו אחר. כך הוא טבע האדם. מקווה שזה יועיל לכם.
- בגיל 6 למדתי קצת קארטה, אז עניין אותי רק לשרוד את האימון, וההשלכות החברתיות – מה יגידו חברי. בהמשך התעניינתי גם במסורת היפנית והטכניקה.
- בגיל 15 חזרתי לקארטה עם מורה אחר – אז עניינה אותי רק ההצלחה אישית שלי – בטכניקה, בזירה, בלחימה, בתחרות, הכושר וכו’ לא התעניינתי בבטיחות …
- בגיל 18 למדתי טאי צ’י – עניין אותי ללמוד תנועה משוחררת, האספקט הרוחני, לא חשבתי כלל על לחימה.
- בגיל 25 מצאתי את אייקידו – חיפשתי ללמוד איך אני עושה תנועה משוחררת שמשפיעה על יריב, כלומר משהו קצת יותר תנועתי מטאי צ’י אבל עם עקרונות דומים. חשבתי על כושר ובריאות ובטיחות בעת האימון, חיפשתי ללמוד ולהתקדם, לא כמשהו רוחני אלא כמשהו פרקטי (לא בטוח שיש הבדל כזה, אבל זה מה שחיפשתי אז) לא חשבתי על מסורת יפנית.
- בגיל 38 נהייתי מורה לאייקידו, זאת לאחר הפסקה וחזרה לאימוני האייקידו.
לאחר שנפרדתי מהמורה שלי ובחרתי ללמוד ממורה אחרת
לא ממש רציתי להיות מורה, זה היה השלב הבא בלימוד שלי (כך אמרה לי מורתי).
מאז החיפוש שלי המשיך, וממשיך, להשתנות ולהתפתח – בטיחות חשובה לי מאוד, בין אם אני לומד אצל מורתי או מלמד בדוג’ו שלי, חשוב לי החיפוש אחר עבודה ללא מאמץ עם תוצאות מקסימליות, חשוב לי המסורת המתבטאת ביחסיי עם התלמידים שלי והמורה שלי והמורה שלה וכך הלאה.
חשובה לי הדרך יותר מאשר הטכניקה.
חשובה לי האומנות יותר מאשר הלחימה.
חשובה לי המסורת יותר מאשר ההצלחה.
חשובים לי האנשים יותר מאשר המסורת.
אינני יודע מה יהיה חשוב לי מחר…
אתם עדיין קוראים?
יופי, נמשיך
כעט נסביר מה ההבדל בין אייקידו לאומניות לחימה אחרות
אייקידו הינה אמנות לחימה יפנית מסורתית ומוגדרת כ”רכה”.
אך היא יותר “אומנות שלום” מאשר אומנות לחימה, היא משתמשת באומנות הלחימה בכדי ללמד את אומנות השלום – “מלחימה לחמלה”,
איך עושים זאת? בואו לדוג’ו ונלמד.
באייקידו משתמשים בכוח שמייצר התוקף – כנגדו, כך, ע”י הוצאתו משוויי משקל
מישהו רך וגמיש ואף חלש יכול להשתלט על מישהו חזק וגדול ממנו.
באייקידו איננו לומדים לתקוף, אלא להתמודד עם התקפות.
כמובן שיש ללמוד את ההתקפות בכדי שתהיה האפשרות להתאמן, אך ההתקפות לא נלמדות כערך לימודי בעל חשיבות כשלעצמו. המטרה אינה לפגוע באחר.
האייקידו אינו ספורט אלא אומנות לחימה – אין קרבות זירה, אין תחרויות, אין ניקוד .
באייקידו כמעט ואין קאטות型
מטרות האייקידו:
אייקידו הינה אומנות “בודו”武道 budo” “דרך הלוחם”, כלומר שמטרתנו היא “לתרגל את הבחירה בשלום במציאות של קונפליקט”.
באייקידו אנו משתמשים באומנות הלחימה. כלומר שהאייקידו מבוסס על “חוכמה קרבית” ואנו משתמשים בחוכמה זו בכדי ללמוד להתמודד, עם האתגרים המופיעים בחיינו ע”י הסתגלות אל המצב המשתנה מבלי לאבד את המרכז שלנו.
- ברמה הטכנית / ביצועית – להתמודד עם קונפליקט או מצב אלים מבלי להיפגע ובמידת האפשר מבלי לפגוע בתוקף. אם ניתן למנוע אלימות זה הכי טוב.
- ברמת ההתמודדות מול יריב / אויב – אנו שואפים לא להיפגע, להשתלט על הסיטואציה, כך שליריב לא תהיה הזדמנות לפגוע ואם אפשר, לא לפגוע ביריב. זהו דבר קשה מאוד להשגה…
- כל זאת ע”י הסתגלות תמידית למצב הקיים, למצבים משתנים עם הזמן והמקום.
- ברמה הרעיונית / רוחנית – לקדם התפתחות אישית, שיפור עצמי ע”י למידה וגדילה.
ברמה הפיזית – אייקידו משפר את הכושר, הריכוז, הקואורדינציה, הביטחון העצמי ויכולות ההתמודדות בכל זירות החיים. - אייקידו אינו ספורט. אין תחרויות או טורנירים.
- אייקידו אינו מתיימר להיות הגנה עצמית – כאמור, אייקידו יעיל מבחינה קרבית, אך קרב אינו מטרת האייקידו.
מה מיוחד באייקידו שאנחנו לומדים באייקידו עמק הירדן?
אני שמח ששאלתם.
אנחנו עוסקים באייקידו מסורתי – ההתנהלות על מזרן הינה לפי חוקי התרבות ואומנויות הלחימה היפנית – ככל שניתן, זה כולל קבלת קוד הלבוש והנימוס .
אייקידו מסורתי אומר שלכל אחד מאתנו יש מורה, כולנו בדרך. אין מקום שבו ניתן לומר “הגעתי”. כל מורה הוא/היא תלמיד/ה.
המורה לומד מהמורה שלומד מהמורה שלו – עד השיהאן, שכאמור, עומד בראש הארגון (גם לשיהאן היה מורה וגם לו היה מורה וכך הלאה).
כך, כל סנסי מעביר הלאה את אשר למד מהסנסי שלו, אך עושה זאת בדרך שלו.
זאת הדרך המסורתית.
בשבילנו, המערכת שמארגנת את האדמיניסטרציה לשרשרת המורים הזו נקראת ISTA
למידע נוסף בנושא אנא, גללו לסוף הדף.
בנוסף אנו עוסקים באייקידו מבוסס עקרונות.
עקרונות אלו הם בסיס האומנות ועליהם מושתתות ומבוססות כל הטכניקות – כגון בריחים, הטלות וכו’
מה ההבדל בין עקרונות לטכניקות? גם פה, תצטרכו לבוא לדוג’ו בכדי ללמוד.
חשוב להבין שטכניקה היא תלוית מצב. והשימוש בה משתנה בהתאם למצב
עקרונות נכונים בכל מצב – על מזרן האימונים ומחוצה לו, בדואר ובשוק ובארוחת שישי עם המשפחה.
למידת טכניקות אינה מספיקה משום שהמצבים משתנים באופן תמידי. למידת עקרונות בנוסף לטכניקה מכשירה את המתאמן לרוב המצבים.
צורת האימון – איך נראה אימון אייקידו?
האימון מתקיים בדוג’ו dojo 道場 “המקום בו מתורגלת הדרך” – זה חדר עם מזרנים.
אימון מתחיל בקידת התלמידים כלפי המורה וקידתו כלפיהם ולקאמיזה kamiza 上座 – היא הסמל ל”דרך”
אח”כ עוברים לחימום / הכנה של הגוף. אח”כ המורה ידגים טכניקה בעזרת תלמיד/ה והתלמידים יבצעו טכניקה זו בזוגות, בשלשות וכו’
ניתן להתאמן בידיים ריקות או עזרי אימון שמקורם במסורת הסמוראים מימי קדם כגון:
טנטו短刀 – סכין מעץ.
בוקן 木剣 – חרב עץ המדמה חרב יפנית בשם קאטנה刀 היא חרב הסמוראי המפורסמת.
ג’ו杖 – מקל עץ המדמה חנית.
ועוד.
השיעור יכול להתרכז בטכניקה אחת או התקפה אחת, או בעיקרון חשוב של האייקידו
ע”י אימון בטכניקות ו/או התקפות רבות.
קידה נוספת מסמלת את סוף האימון.
ההתנהלות על מזרן הינה לפי חוקי התרבות ואומנויות הלחימה היפנית – ככל שניתן
זה כולל קבלת קוד הלבוש והנימוס .
תלמידים וותיקים/ת מתאמנים/ת עם תלמידים/ת חדשים/ת
נשים עם גברים, מבוגרים/ת עם מבוגרות/ם
כך, אנו לומדים מה”שונה” וה”אחר” ודרך כך, אנו לומדים עוד על עצמנו.
ISTA international school of traditional aikido
הארגון הוקם בצרפת ע”י אלן פראז’ שיהאן alain peyrache והוא עומד בראשו
העיקרון המנחה של ISTA הינו “דוג’ו אחד מורה אחד” כך שבכל דוג’ו הסמכות העליונה הינה הסנסי של דוג’ו זה.
כמובן, שכל מורה לומד מהמורה שלו – כך עד השיאן, שכאמור, עומד בראש האירגון.
זאת הדרך המסורתית.
כך, כל סנסי מעביר הלאה את אשר למד מהסנסי שלו, אך עושה זאת בדרך שלו.
“ל ISTA אין צוות הנהלה או מנהיגות, רק פה ניתן למצוא אייקידו מקורי
ביפן מעולם לא היה צוות אדמיניסטרטיבי מעל המורה לאומניות לחימה”
michael levy neuman sensei מיכאל לוי-ניומנד סנסי
כאמור, לכל תלמיד יש מורה, ולכל מורה יש מורה – המראה את הדרך.
הדרך שלנו, ברמה המקצועית הינה “אייקידו מבוסס עקרונות”
“בכל טכניקה אנו מוצאים את אותם העקרונות, הבסיסים.
היה ואחד מאלו אינו בנמצא הטכניקה כבר אינה הגיונית ויעילותה אובדת”
alain peyrache shihan אלן פראז’ שיהאן
המורה נמרוד נהרדעא
מטפל ומורה וותיק ברפואה סינית.
לומד אייקידו משנת 2005
לומד אומניות לחימה שונות מעל 30 שנה
חבר בארגון האייקידו הבינלאומי ISTA
תלמיד של סנסי ליתי פרי, היא תלמידתו של סנסי מיכל לוי, תלמידו של אלן פראז’ שיהאן.
הערה
המאמר נכתב ע”י סנסי נמרוד נהרדעא בינואר 2019
הוא נכתב מנקודת ראותו בלבד.
הכתוב במאמר אינו קבוע, אינו אמת יצוקה ובלתי משתנה.
הרי הנתון היחידי שקבוע בעולם הוא שינוי, וזה כולל בהכרח גם את נקודת ראותו של כל אדם.